תאונת דרכים אלכוהול

תאונת דרכים בשכרות

תאונת דרכים אשר מתרחשת, כאשר נהג נוהג בהיותו שיכור (תחת השפעת אלכוהול או סמים), הוא מהווה סכנה ליתר משתמשי הדרך, לנוסעי הרכב ולעצמו. ברי כי  שתיית אלכוהול פוגעת בחדות חושי האדם ועלולה להביא לנהיגה פרועה, חסרת מעצורים ואיבוד שליטה על הרכב. במצב זה מתקיימת אפשרות גבוהה להתרחשות תאונת דרכים.

תאונות דרכים מרחשות מידי יום בארצנו, כך גם תופעת הנהיגה בשכרות. כאשר הן משתלבות זו בזו, בתי המשפט רואים  זאת  בחומרה רבה. בית המשפט ייטה לגזור את עונשו של הנהג השיכור בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה. אולם, חשוב לציין כי בשל חומרת העבירה, ללא קשר לתוצאותיה, המחוקק ראה לנכון לקבוע פסילת מינימום לצד עבירת הנהיגה בשכרות. על פי פקודת התעבורה, יש לשלול את רישיון הנהג לתקופה של לא פחות מעשרים וארבעה חודשים.

למידע נוסף לחצו כאן
סטייה מהוראה זו במקרים חריגים במיוחד, טרם גזר דינו של נאשם בגין עבירת שכרות ופתיחת ההליכים המשפטיים נגדו, רישיון נהיגתו נפסל לתקופה של שלושה עד תשעה חודשים, בהליך הקרוי "פסילה מנהלית". כאשר תאונת הדרכים הסתיימה ללא פגע, או שנגרמה חבלה שאין בה ממש, יפסל הרישיון למשך שלושים ימים. במידה והתאונה הסתיימה עם פגיעות גוף למי מהמעורבים, תוטל לרוב על הנהג פסילה מנהלית של שישים ימים.

כאשר תאונת הדרכים הסתיימה בפגיעות קטלנית בעקבותיה נהרג אדם, ואז מוטלת על הנהג פסילה מנהלית למשך 90 ימים. במקרים חמורים במיוחד, בהם מסוכנותו של הנהג הפוגע גבוהה, התביעה מגישה בקשה לבית המשפט להאריך פסילה זו עד לאחר תום ההליכים, כלומר פסילה עד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדו.

סעיפי האישום, כאשר תאונת הדרכים נגרמה עקב שכרותו של הנהג, ותוצאותיה היו קטלניות, לרוב תהייה המתה בקלות דעת או גרם מוות ברשלנות. בתי המשפט נוהגים להטיל עונשי מאסר בפועל למשך מספר שנים בגין עבירות אלו בנוסף לשלילת רישיון הנהיגה לזמן ממושך ואף לצמיתות.

נקבע בפסיקה כי מי שנהג ברכב בעודו שיכור וגרם למותו של אדם מוחזק כמי שהתקיימו אצלו רכיבי היסוד הנפשי הדרושים לצורך הרשעתו בעבירת ההריגה. כלומר, קמה חזקה כי הנוהג שיכור ברכב וגורם בכך למות אדם, מודע למעשיו. במקרים בהם מצליח הנאשם לסתור חזקה זו, הוא מורשע בעבירה פחות חמורה – גרם מוות ברשלנות.

קו הגבול שבין היסוד הנפשי של “רשלנות” לבין “קלות דעת” דק מאוד. בית המשפט העליון התייחס בעבר להבדל בין עבירת ההריגה הישנה לעבירת הגרם מוות ברשלנות:

“לא פעם, ובייחוד בנסיבות של עבירות תעבורה, דק הוא הגבול בין הריגתו של אדם מתוך מחשבה פלילית מסוג פזיזות ברמה של קלות דעת לבין גרימת מותו של אדם ברשלנות… ההבחנה בין שתי העבירות מבוססת על מודעותו, או היעדר מודעותו, של הנאשם לאפשרות שמעשיו יביאו לתוצאה הקטלנית. עבירה של גרימת מוות ברשלנות עוסקת, על פי רוב, “במצב שבו לא התכוון הנאשם, ואף לא צפה, כי תוצאת מעשיו או מחדליו תהיה קטלנית”… לעומת זאת, כאשר עסקינן בעבירת הריגה, מבחינת המודעות נדרש כי העושה יהיה מודע לאפשרות התרחשותה של התוצאה הקטלנית… כך, אף אם לא רצה או קיווה שזו תתרחש – אך נטל סיכון בלתי סביר להתרחשותה… בהיעדר יכולת לבחון כליות ולב תדיר מסיק בית המשפט את קיומה של מודעות כאמור באמצעות הסתמכות על חזקות עובדתיות. חזקה אחת גורסת כי אדם מודע למשמעות התנהגותו ולתוצאות הטבעיות שלה. לפי חזקה שנייה, התנהגות העולה כדי התרשלות רבתי מלמדת על קלות דעת ביחס לתוצאה הצפויה. בעניינן של תאונות דרכים נקבע כי במקרים שבהם מתגלה סטייה חמורה מהתנהגות סבירה של נהג, יכול ששתי החזקות העובדתיות תשתלבנה לכדי חזקה שלפיה התקיים היסוד הנפשי הנדרש לעבירת ההריגה.”

כאשר מתרחשת תאונת דרכים קטלנית, אפשר לנסות ללמוד על היסוד הנפשי של הנהג הפוגע מההתנהגות שלו. אם נהג נהיגה מסוכנת הדבר יכול ללמד על המודעות שלו לתוצאה של התאונה או לכל הפחות, לאפשרות שהתנהגותו עלולה לגרום למות אדם, כלומר היסוד הנפשי, הלך הרוח, נלמד מהמעשים עצמם.

בכל שאלה בכל עת, מוזמנים לפנות במייל או בטלפון.